שינויי הגוף במהלך ההיריון: או- איך הייתי בוכה בכל פעם שלבשתי בגד ים

זה כבר זמן מה שאני חושבת על הנושא של דימוי עצמי וקבלת הגוף במהלך היריון. באופן ברור, המחשבות הללו נובעות מתהליכים אישיים שעברתי תוך כדי ההיריון ואחרי לידה. אני אתחיל בהוקרת תודה- כן, היריון זו הברכה כהי גדולה שיש, ילדים זה שמחה וזכות ענקית שאין כמוני מאושרת שנפלה בחלקי. ועכשיו, שיתוף כנה. אולי שיתוף לא קונבנציונאלי אבל מרגיש לי שנשים רבות יתחברו לתיאור הבא. בכל פעם ששמתי בגד ים במהלך ההיריון, פרצתי בבכי.

pregnant woman. crying. holding her tummy. exercise in pregnancy

מי זאת במראה?!

ואם לפרט, זה הלך ככה: עידו, בן זוגי היקר, ואנוכי היינו מחליטים על נסיעה לים. הייתי מתמלאת אושר כי ים מבחינתי זה אוויר לנשימה ובטח שבמהלך ההיריון (ים נותן כוח וממלא אנרגטית וחשתי את זה בכל פעם שצללתי למיי האוקיינוס). ואז בבוקר הנסיעה, תוך כדי התארגנות הייתי מודדת את בגדי הים הישנים שעדיין עלו עליי אבל יחי ההבדל הענק באופן שבו גופי ההריוני לעומת גופי הדקיק והחטוב טרום היריון נראו בתוך בגדי הים הללו.

כן, אני בטוחה שיש קוראי וקוראות פוסט זה שעכשיו יתחילו לחשוב מחשבות מחאה- מה זה משנה בכלל איך את נראית כשזכית לדבר הנפלא בעולם- להיות בהיריון וברוך השם ללדת ילד נפלא ופרי של אהבה. מסכימה לחלוטין! ולצד זאת- אני רוצה לשתף בכנות מלאה גם ברגשות הקשים שעוברים על מי שאחרי חיים שלמים בגוף יחסית נוח לתפעול ואף שגורם לנחת וסיפוק לעיתים, פתאום מוצאת את עצמה עולה במשקל באופן שאומנם נחשב נורמאלי להיריון ובכל זאת- מדובר בעלייה משמעותית מאוד מהמשקל שהייתי בו (+20 ק"ג).

האפשרות לשתף גם בכאב על אובדן הגוף

אני כותבת את הפוסט הזה כי לתחושתי אין באמת מקום לשתף בכנות מלאה בקשיים שעוברות נשים בתהליך ההתעגלות, ההתרחבות ושינויי הגוף שהם כמובן בד בבד עם שינויים נפשיים.

אני רוצה לשוב ולתאר את בקרי הדמעות לפני הנסיעות לים.

ובכן… במהלך מדידת בגדי הים השונים, הדמעות היו חונקות לי את הגרון. לעיתים פשוט לא זיהיתי את מי שעמדה מולי במראה. הייתי קוראת לעידו ואומרת, "איך זה נראה" והוא היה אומר "מצוין.." ואז אני, שלא חשתי מצוין כלל וכלל, הייתי חשה את גוש הדמעות בגרון הולך ומתמלא עד שלא יכולתי להחזיק (למרות שכמובן שמדובר בחוויה כל כך סובייקטיבית ועל פניו בתמונות ההיריון יהיו רבים שיאמרו "וואו את נראית נפלא" ובמרחק הזמן- אני גם אסכים). עידו היה מסתכל עליי בחוסר אונים ולא מבין מה קרה… "אני נשבע לך שזה נראה טוב…" אבל לא באמת בכיתי בגלל בגד הים או הגוף במראה. בכיתי מהפחד שאני מאבדת את עצמי תוך כדי התהליך, מאבדת את אותה נערה, אישה, עם הגוף החטוב, בכושר, שאוהבת להתלבש, שמרגישה נוח בעור של עצמה.

ומה יהיה ביום שאחרי?!

לא ידעתי מה יהיה אחרי ההיריון... אהבתי תמיד להרגיש שאני משקיעה בעצמי, שאני נושאת את גופי שתחושת ביטחון בעולם. פתאום כששום בגד לא עולה עליי, כדי כוחות הכושר שלי הצטמצמו פלאים, כשהפנים מתעגלות ואפילו קשה לי ללכת, עלו בי המון המון חששות... האם אי פעם אשוב למה שהכרתי על עצמי? האם אי פעם אחזור לשאת את גופי בגאווה... ושוב אחזור ואומר לכל משבחי הגוף ההריוני המופלא- צודקים, לגמרי, מדובר במתנה נפלאה ומקודשת וגוף נפלא וסקסי. וגם מדובר בחוויה לא קלה של אובדן המוכר והידוע והליכה אל הלא נודע.... אל דימוי עצמי חדש שצריך להתהוות לצד כל השינויים הגופניים. אל הגדרות חדשות ביחס לעצמי.

והתמיכה, שלו בי, שלי בעצמי

חוזרת לבוקר הדמעות לפני הים. עידו היה מעודד אותי באופן כל כך עוטף וכמובן שזה חיזק אותי (וכאן המקום להזכיר לכם הגברים כמה שהמילה החמה והמחזקת שלכם יכולה לתת מרפא ברגעים הללו של תחושת אובדן וחוסר וודאות).

אבל בעיקר הייתי מעודדת את עצמי. נושמת לתוך הדמות במראה. מחבקת אותה כשהדלת סגורה במקלחת. נותנת לדמעות לרדת וגם נוגעת בבטן המתעגלת ואומרת לך המתפתח בתוכי ״יקר שלי, זנ לא קשור אליך, אני שמחה כל כך בהגיעך אליי אבל אני גם עוברת הרבה דברים במסע הזה ולפעמים מתקשה להכיל את השינוי״.

ואז הגעתי לים

כשהיינו מגיעים לים הייתי בתוך זון ובתחושת זן. חיבור לנשמה שהיא הרבה מעבר לג וכמובן שאז התחושות היו מתרככות והייתי מרגישה שאני מעבר לגוף, שאני איד עם דבר הרבה יותר גדול מהגוף שאני נושאת. קסם של שהות בטבע ובפרט, בים.

ובעת כתיבת שורות אלו חשוב לי לומר מה שאני חשה זה זמן רב, של הציף תחושות קשות באשר לגוף ההריוני או אחרי לידה זו מילה גסה או ״חוצפה״. היריון הוא אכן דבר מקודש וזכות גדולה. אבל בעולם שמבקש לתת מקום לכל הרגשות אני מאמינה שחשוב מאוד לנרמל את התחושות של נשים בתהליך הדרסטי של שינוי הגוף. זה לא קל.

[תמונה שלי מהים בהיריון]

מערבולת של רגשות

זה לא רק הוד והדר להיות בהיריון. אחרי לידה יש כל כל הרבה אתגרים ולמרות שאת יכולה לחשוב שתוך רגע תחזרי לגזרה, זה לרוב לא כך. זהו תהליך, כמו ההיריון, וגם אז מתקבל גוף חדש, גוף אחרי היריון. הוא יכול להיות דומה מאוד למה שתמיד הכרת, והוא יכול להיראות לך (הדגש על לך באופן סובייקטיבי) רחוק שנות אור ממה שהכרת.

אז מה עושים? מקבלים את זה וכנים לגבי זה שזה לא קל! שלא תמיד חייב לאהוב מייד את מה שרואים. שיש פה תהליך גופני נפשי מאתגר מאוד של לקבל את החדש והשונה... את עצמי בתוך הגוף הפוסט בריוני.

ולהיכנס למקלחת, לסגור את הדלת ולתת חיבוק גדול לעצמי.

זה הגוף שלי, אבל הוא לא מגדיר אותי

הגוף לא מגדיר אותנו. אבל אנחנו הולכים איתו לכל מקום. אנחנו חווים את העולם דרכו. אנחנו נושאים את עצמינו בתוכו. להתכחש לרגשות שיכולים לעלות תוך כדי שינויי הגוף ההיריונית בעידן שכולו מקדש את חיטוב הגוף זו צביעות. זו הכחשה. בואו נאפשר שיח אותנטי ביחס לגופנפש לכל אישה בכל שלב שהוא. ולכל גבר בכל שלב שהוא.

בואו נחבק את השינויים אבל גם נהייה אמיתיים עם האתגרים שהם מביאים וניתן לעצמינו אפשרות לעבור את הקושי דרך חיבור אמיתי לרגשות.

חווה שינויים בגוף ובנפש בעקבות היריון או לידה? מוזמנת להתייעץ איתי בפרטי

ד"ר הילה שרון דוד

אימון גופרגש | דימוי גוף | פסיכולוגיית ספורט | היריון ולידה

Tel Aviv